החלטה בתיק בר"ע 8797-02-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 27693-06-12; השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר (להלן גם הוועדה) מיום 22.4.12.

2.         למבקש נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 51%, אשר כוללת 25% נכות בגין הגבלה בתנועות הכתף, 10% בגין הגבלה קלה בע"ש מותני, 10% בגין הצוואר, 10% בגין כריתת מניסקוס בברך, 10% בגין ליקוי ראיה ו-5% בגין קשיון באצבע.

עניינו של המבקש הועבר לועדה לעררים לעניין אי כושר בהרכב שונה על פי הוראות פסק דין  19.3.12 (השופט אלכס קוגן, ב"ל 29530-08-11).

הוועדה שהתכנסה בעניינו של המבקש קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר. מכאן הערעור של המבקש לבית הדין האזורי, שנדחה בפסק הדין מיום 7.1.13.

3.         ב"כ המבקש מעלה בבקשת רשות הערעור שלל טענות נגד החלטת הוועדה, המבוססות בין השאר על פרשנות תכליתית של הוראות החוק הרלוונטיות. לטענתו, נכויותיו האורטופדיות של המבקש יוצרות חזקה לפיה שיעור נכותו התפקודית זהה לנכות הרפואית, והן מונעות ממנו לבצע עבודות הדורשות עמידה וישיבה ממושכת. עוד נטען כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לכך שהמבקש עבד בעברו בעבודות פיזיות בלבד, והחלטתה אינה מנומקת כנדרש.

4.         אשר להכרעתי - לאחר שעיינתי בבקשה ובכל חומר התיק שבפניי ובחנתי את טענות ב"כ המבקש לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור עליו. לא שוכנעתי מטענותיו של ב"כ המבקש כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

5.         עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי היא רשמה בפניה בפירוט את טענותיו של המבקש, שהופיע בפני הוועדה יחד עם בא כוחו. הוועדה ציינה את כלל מגבלותיו הרפואיות של המבקש, התייחסה לחוו"ד רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מיום 19.7.09, לדו"ח השיקום, למכתב מטעם ב"כ המבקש ולחוו"ד הרופא התעסוקתי ד"ר מזור. הוועדה כתבה בהחלטתה כי היא מביאה בחשבון את גילו, השכלתו, עברו התעסוקתי, השפעת כל ליקוי בפני עצמו והשפעה מצטברת של כלל הליקויים על כושרו לעבודה. הוועדה הגיעה למסקנה כי המבקש מסוגל לעבודה במשרה מלאה בעבודות המתבצעות ליד שולחן עבודה ושאין בהן צורך להפעיל באופן מירבי את יד שמאל, כגון, הפעלת מכונה ביד ימין, השגחה על מכונה, שוער בחניון, מענה טלפוני, או כל עבודה פשוטה אחרת שאינה דורשת הכשרה מקצועית כלשהיא. הוועדה מציינת כי חלה ירידת מה בכושר עבודתו, אך ירידה זו אינה מגיעה לשיעור של 50% ויותר.

            בנסיבות אלה, נחה דעתי כי החלטת הוועדה מנומקת כנדרש, ברורה ובהירה, ולא נפלה בה כל טעות משפטית. אין בסיס לטענת ב"כ המבקש בדבר "חזקה" המשווה בין אחוזי הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר. ויודגש, כי הוועדה מסכימה כי חלה ירידה בכושר השתכרותו של המבקש, אך אין מדובר בירידה המגיעה לסף של 50%, ויתר על כן - מרבית סעיפי הנכות הרפואית שניתנו למבקש הינם בדרגה נמוכה יחסית של עד 10%. הוועדה פעלה על פי שיקול דעתה הרפואי-מקצועי, התייחסה לטענות המבקש ולמסמכים הרלוונטיים, ואין בנסיבות העניין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

 6.        סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  י"ד אדר תשע"ג (24 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: